הסיפור שלנו

מעגן מיכאל הנו קיבוץ שיתופי,  ועל אף כמה הפרטות מינוריות שנעשו, חדר האוכל פעיל שלוש  ארוחות ביום שבעה ימים בשבוע (למעט ארוחת הערב במוצ"ש).

 

תכף כשנכנסים לחדר האוכל רואים קודם כל את הים. מבעד לחלונות הרחבים נוף של בריכות דגים, צמחייה וים. ים רגוע גלי או סוער, הכול בהתאם למצב הרוח  ולחודשי השנה. דומה כי הרוח שהים משרה היא רוח צעירה. במבט ראשון על פני המסובים, קיבוץ מעגן מיכאל נראה  צעיר מ- 70 שנותיו. תורמים לכך הילדים הרבים, החל מהפעוטים המוסעים ב"עגלולים" ע"י הורים צעירים, וכלה בילדי ביה"ס שאוכלים בחדר האוכל בחברת מדריכיהם הצעירים במעגן מיכאל מברכים מדי שנה בראש השנה על "יבול" של 45-40 ילדים.  בהתאם לכך רואים הרבה נשים צעירות נושאות את הריונן בחן.יש וליד שולחן אחד תמצא שניים ,שלושה ואף ארבעה דורות!

לשולחנות מסבים חברים ושכירים, ותיקים יותר וותיקים פחות, ועסקי דיומא ואולי גם רכיל נידונים בהמולה ובלשונות רבות. אולפן שמונה עשרות רבות משמיע לצד עברית מהוססת  אנגלית, רוסית ספרדית (ממאה אולפנים גדלנו  במשך השנים ביותר ממאה חברים!). זקני השבט, מטופלים במטפלות צעירות וחייכניות, מהווים אף הם חלק בפסיפס הצבעוני...

מי עוד? חניכי המכינה הקדם צבאית המתאכסנת בבי"ס שדה, "משתלמים" זרים מצבעים שונים, ואורחים הבאים בצל קורתנו!  יש ומזדמן גם כלב או חתול, חרף מאמצי ההסברה של "ועדת כלבים"! 

במטבח הקיבוץ מכינים מדי יום אוכל ליותר מ2000 נפש.